לפני מספר ימים פורסמה החלטת מיסוי (בהסכם) 9857/12, שעניינה קביעת תנאים אשר בהתקיימם ייחשב יחיד לתושב ישראל לעניין אמנה.

המדובר בבני זוג תושבי מדינת אמנה, בעלים של עסק בעל מרכזי ייצור ושיווק במספר מדינות בעולם, המקיים מחזור מכירות בהיקף נרחב בשנה, שבעתיו שוהים בני הזוג חלק ניכר מזמנם בנסיעות ברחבי העולם. בני בזוג פנו לרשות המסים לאור כוונתם להעביר את מרכז חייהם לישראל (לראשונה), בבקשה לקבוע עבורם תנאים אשר בהתקיימם יוכלו להיחשב לתושבי ישראל לעניין האמנה עם מדינת מושבם (הקודמת) ולקבל אישור תושבות בהתאם. להלן עיקרי ההחלטה:

בני הזוג ייחשבו לתושבי ישראל לעניין הפקודה החל מיום העברת מרכז חייהם לישראל ובלבד שישבו בישראל תקופה מהותית מיום הגעתם. לא צוין מהי "תקופה מהותית".

באשר למעמדם כתושבי ישראל לעניין האמנה נקבעה "תקופת אכשרה": רק החל מתום שנת המס השלישית מיום הגעתם לישראל, ינפיק להם פקיד השומה אישור בדבר היותם תושבי ישראל לעניין האמנה רטרואקטיבית החל מיום הגעתם, ובלבד שיתקיימו כל התנאים האלה במצטבר:

• לבני הזוג יהיה בית קבע בישראל.
• בשנת הגעתם ישהו בני הזוג לפחות 1/3 מזמנם בישראל, בשנת המס השנייה- מעל ל- 133 ימים ובשנת המס השלישית- מעל ל- 143 ימים.
• בני הזוג יצהירו שבכוונתם להמשיך ולשהות בישראל תקופה שלא תפחת מ- 143 ימים בכל אחת משנות המס הרביעית והחמישית.

בנוסף, נקבע כי בכל שנת מס עבורה יונפק אישור תושבות, ישהו בני הזוג, בכל אחת משאר המדינות האחרות, מספר ימים הקטן ממספר ימי שהייתם בישראל באותה שנה.

נראה כי בקובעה תנאי סף ותקופת אכשרה, מבקשת רשות המסים למנוע מצבים בהם תושבי חוץ יגיעו לישראל לתקופה קצרה בה הם צפויים להניב הכנסות גבוהות (למשל כאשר הם צפויים למכור חברות המוחזקות על ידם), רק כדי ליהנות מפטור בישראל (כיחידים מוטבים) ובמדינת מוצאם (כתושבי חוץ) בגין אותן הכנסות.

בנוסף נקבע כי:

• בני הזוג ימציאו חוות דעת מאת רו"ח מקומי של מדינת מושבם כי לפי מבחני הדין הפנימי באותה מדינה, הם אינם נחשבים "תושבי המדינה" החל מיום הגעתם לישראל (לדעתנו, דרישה זו היא מוגזמת, בין השאר בשל העובדה שאם בני הזוג אינם תושבי אותה מדינה עפ"י דיניה הפנימיים והינם תושבי ישראל עפ"י הוראות הפקודה, ממילא אין רלבנטיות להכרעה בדבר התושבות עפ"י שוברי השוויון באמנה וממילא גם לעניין האמנה ייחשבו בני הזוג לתושבי ישראל).

• עמידה מלאה בכל ההוראות דלעיל תעניק תושבות ישראלית בדין הפנימי ולפי האמנה מיום ההגעה לישראל.

• בני הזוג הצהירו שלא ביקשו "שנת הסתגלות" (כדי למנוע מצב בו ייהנו ממעמד של תושבי חוץ בשנת ההסתגלות ויקבלו אישור (בדיעבד) בדבר היותם תושבי ישראל באותה שנה).

• אין במתן אישורי תושבות כאמור כדי לחייב את רשות המיסים להסכים לייצג את בני הזוג, בהליך של הסכמה הדדית, מול מדינת אמנה, היה ותחליט כי זיקתם של בני הזוג למדינת האמנה גוברת.

מעניין לדון במקרה בו נדרשת הנפקת אישור תושבות ישראלית למדינה שלישית, למשל יחיד תושב צרפת שעלה לישראל ומוכר בסמוך לעלייתו מניות בחברה רומנית. אותו יחיד עשוי להידרש לאישור תושבות ישראלית כדי שיחול עליו פטור מרווח הון ברומניה, בהתאם להוראות האמנה בין ישראל לרומניה.

נראה שבמקרה כאמור לא יחולו התנאים וההגבלות האמורים ורשות המסים כן תנפיק אישור תושבות לעניין זה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ורו"ח (משפטן) אייל סנדו ממשרדנו.